"לא דמיינו שזה מה שאפשר להוציא מהמגרש שלנו".
זה המשפט שהלקוחות אמרו לי כשראו את התכניות של הבית בפעם הראשונה.
הכול התחיל מחלום לגור ליד הים.
זו כבר הפעם השנייה שאנחנו בונים יחד.
בבית הקודם עיצבתי את הפנים.
כאן תכננתי הכול – מהשלד ועד הפרט האחרון, אדריכלות ועיצוב פנים.
לאחר חיפושים אינטנסיביים מצאנו מגרש בעתלית
מגרש לא גדול במיוחד, צר, וארוך שמחייב דיוק.
הייתה לנו התלבטות לגבי מיקום החלל הציבורי (סלון ומטבח).הכנתי שתי הדמיות שונות לחלוטין שיעזרו ללקוחות שלי להרגיש בית מעבר לקווים. לכל תכנית היו את היתרונות והחסרונות שלה.חלל ציבורי בחלק האחורי הביא איתו פרטיות גדולה יותר, חלל ציבורי בחלק הקדמי יצר חצר אחורית שהכילה יותר פונקציות .כמובן שגם לכיווני האוויר היה פה שיקול גדול וגם הם הגדירו את מיקום הבית בתוך המגרש.
שההחלטה לגבי המיקום התקבלה,
כל הפרויקט קיבל תפנית מעניינת בעלילה.
ההחלטה הזו פתחה אפשרות שהלקוחות לא העזו לחלום עליה בהתחשב במגרש.
וזה בריכה.
לא כתוספת.
אלא כחלק בלתי נפרד מהתכנון.
מדובר בבית שנבנה לאנשים שאוהבים להיות בבית.
לאנשים שמארחים, שחיים את החוץ והפנים יחד.
הבריכה הפכה לעוגן של החצר האחורית
מרחב אינטימי, רגוע, פרטי באמת.
הבית כולו מדבר בשפה טבעית.
עם טיח מינרלי רך, אבן, עץ וברזל.
פינות מעוגלות וקשתות שמחברות בין פנים לחוץ ויוצרות זרימה שקטה.
הפרויקט הזה הוכיח שוב שאין מגרש קטן מדי ואין חלום גדול מדי.
צריך רק תכנון מדויק.
